שילוב להט"בים במקומות עבודה

​

שוק העבודה בעולם ובמיוחד בישראל גדל ומתפתח, הוא כולל בתוכו מגוון רב של אוכלוסייה מכל הסוגים ביניהם מאות אם לא אלפי אזרחים העוסקים במגוון תחומים שונים. לכל העובדים ישנם זכויות הקשורות לעבודתם. אחת מהזכויות האלו היא הזכות לשוויון הזדמנויות בעבודה. למרות שהזכות לשוויון הזדמנויות בעבודה אומרת שלכולם יש את הזכות להזדמנויות שוות ללא אפליה מחקרים מוכיחים אחרת.

מחקר שערך ארגון LGBtech ,שפועל לשילוב הקהילה הלהט"בית בשוק העבודה והתעשייה, מצא כי 30% מחברי הקהילה חוו וחווים אפליה במקום העבודה, בכל התחומים והמקצועות. בעקבות כך 62% מהם יחשבו פעמיים אם לצאת מהארון במקום עבודתם וחלקם נשארים בארון ומפחדים לצאת ממנו,כדי למנוע את אי הנעימות והתחושה של האפליה והיחס השונה. בנוסף לכך נמצא כי בזמן ראיון העבודה שעורכים לפני הקבלה, אנשים הנמצאים בקהילה הגאה יעדיפו להגיד מראש שהם חלק ממנה ולהוסיף את הפרט הזה לסינון הראשוני כדי למנוע מראש את אי הנעימות שתקרה כאשר במקום עבודה שלא תומך בקהילה יגלו שהוא משתייך אליה.

במחקר נוסף של המשרד לכלכלה ולתעשייה עולה כי 32% מהקהילה הלהט"בית חוו אפליה בעבודה, ובנוסף לכך רבים מהם מתקשים למצוא עבודה במשרה מלאה, התואמת להיקף ההשכלה שלהם מכיוון שהם בעלי נטייה מינית שונה מהשאר כלומר, גם אם אדם שלמד וסיים 12 שנות לימוד בתיכון, התגייס לצבא לתפקיד מובחר המעיד עליו שהוא בעל יכולות גבוהות, למד לימודים אקדמאים בין אם באוניברסיטה או במכללה, בעל תואר ראשון או שני, תורם ועוזר לסביבה, זה לא משנה כמה אדם טוב ומשכיל הוא יהיה כל עוד הוא משתייך לקהילה הגאה באיזשהו אופן בין אם הוא הומו, טרנסג'נדר וכו' הוא יחווה קשיים במציאת מקום עבודה מתאים. בנוסף לא רק שחברי הקהילה הלהט"בית מתקשים למצוא מקום עבודה מתאים, אלא גם קיים סיכויי די גדול שבמקום עבודה כזה או אחר הם יהיו סיבה לצחוק, יהפכו לבדיחה, יחוו הטרדות, יסבלו מכינויי גנאי ויקבלו איומים  ושוב, משום שהנטייה המינית שלהם שונה משל שאר האנשים באותו המקום.

למרות זכותם של האנשים בקהילה ,כמו של שאר האנשים החיים בארץ לחופש ביטוי, כלומר להתלבש איך שירצו, לדבר ולהביע את דעותיהם בפומבי או אם יבחרו לשמור לעצמם, האפלייה שהם חווים יכולה לפגוע בפלורליזם שבהגדרתו אומר שצריך לעודד ריבוי דעות והשמעתן, האפלייה במקום העבודה כלפי הקהילה הגאה מייצרת את ההפך ממה שהפלורליזם מעודד ,היא גורמת לפחד בנוגע להשמעת דעות מסויימות בזמן דיון במקום העבודה, לרצון להיסגר ולהתכנס בעצמך כדי לא להפוך לנושא לבדיחה או להיחשף לאמירה מעליבה. תופעת האפלייה במקומות העבודה הופכת את יום העבודה של האנשים בקהילה לסיוט מתמשך והיא בעלת אפקט זהה כמו ילד שסובל מחרם בבית הספר באופן מתמשך ובלתי פוסק, הרצון להיעלם באותו הרגע מהמקום ורק לסיים עם היום ונסוף לכל אלו היא מייצרת תחושה של אנטגוניזם ובידוד מהסביבה.

התקשורת שקובעת את סדר היום התקשורתי שמשפיע גם על התנהלות האזרחים ואלו העובדים במערכת הממשלתית, משמשת כתפקיד מכריז בהתמודדות עם התופעה.

התקשורת מדברת על הנושא אך לא משה לו עדיפות וחשיבות מרכזית ולכן הבעיה של האפליה במקומות העבודה עדיין ממשיכה להתקיים, היא מדברת על הנושא באמצעות כתבות באתרי האינטרנט ולא בשידורי הטלוויזיה המרכזיים, ובעקבות כך הנושא לא מקבל חשיפה מספקת, שתגרום לו לעלות על סדר היום הפוליטי ולמצוא לו פיתרון, לבינתיים בכתבות התקשורת ישנם דיווחים נוספים על מקרי אפליה אך ללא פיתרון זמני או קבוע ביוזמתה או ביוזמת הפוליטיקאים האחראים על השמירה על זכויות שוות לכל האזרחים וטיפול בבעיות של המדינה.

למרות חוסר הטיפול הממשלתי בבעיה והצגת הבעיה בתקשורת ללא חשיפה גדולה, ארגון LGBtech שנוסד בשנת 2011 על ידי שחר גרמבק פועל לשילוב קהילת הלהט"ב בשוק התעסוקה,כדי  להפוך אותו למגוון ומכיל יותר בשביל קהילת הלהט"ב. הארגון פועל במשך יותר מ- 10 שנים וחברים בו יותר מ-3,300 אנשים. הוא משתף פעולה עם יותר מ- 100 ארגונים וחברות שונות הנמצאות גם בעולם וגם בארץ למען שיתוף הלהט"בים בסביבות עבודה גלובליות ומקומיות תוך הכלתם וקבלתם כחלק מהקהילה הגאה.

למרות החוסר בהעלאת הנושא על סדר היום התקשורתי והפוליטי והבאתו לתודעת הציבור אשר לא נחשף אליו או לא מודע אילו ולחשיבותו באמצעות הדיבור עליו בפריים טיים בערוצי התקשורת, הנושא של אפליית הלהט"בים במקומות העבודה מדובר בעיקר באמצעות כתבות שלא מקבלות חשיפה גדולה ומציגות בעיקר נתונים אך לא מפרטות את הבעיה.

התקשורת ממסגרת את התופעה, היא מתייחסת בעיקר לקהל הבוגר יותר, שנמצא במקומות העבודה, ולאפליות הנמצאות במקומות עבודה אלו, ללא התייחסות למה שקורה במערכת החינוך.

במערכת החינוך גם עובדים ונמצאים אנשים מהקהילה הלהט"בית, אך לא מדובר בתקשורת על האם גם במקום עבודה כמו מערכת החינוך בארץ שמטרתה לגדל את הדור הצעיר לערכים חיוביים כמו קבלת האחר יש התייחסות גם לקהילה, האם ישנה מספיק תשומת לב לנושא? האם המערכת משקיעה מספיק כדי לחנך את הדור הצעיר לשוויון? והאם גם במערכת שאמורה לשמש דוגמה וללמד את הדור הצעיר מה מותר ומה אסור ישנה אפליה כלפי הלהט"בים שמראה לילדים שאנשי הקהילה הם אנשים שונים ולא כמו כולם?

בראיון שערכתי עם שי חזן, מורה לפיתוח קול, אחראי המקהלה בבית ספר קוגל חולון וחבר בהקהילה הגאה, הוא התייחס להתנהלות ולקבלה של בני הנוער בתיכון לגבי הקהילה הגאה," בתיכון לא נתקלתי בהתנהגות שונה כלפי הקהילה, הצוות מקבל ואוהב ואפילו היו בחתונה שלי, לגבי התלמידים שמעתי פה ושם את המילה "הומו" נזרקת כמילת גנאי"

בראיון נוסף שערכתי עם טמיר, הוא מחזק את דבריו של שי ומוסיף כי הוא לא מרגיש או חווה בעבר יחס שונה רק בגלל ההשתייכות לקהילה, אך בחלק מהמקומות זהו פרט שציין על עצמו מראש בראיון העבודה:" גם במקום העבודה הקודם שלי וגם הנוכחי לא הרגשתי שניתן לי יחס שונה או מיוחד, אך בעבר בחלק מהמקרים הייתי מציין זאת אם היו שואלים או אם הייתי מרגיש שיש צורך בכך"

לסיכום, קיים קושי או חשש יותר גדול של אנשי הקהילה לגבי מקום עבודה חדש או ישן והם נתקלים גם ביותר קשיים בהם, מבחינת האנשים איתם הם הולכים לעבוד מחשש שלא יקבלו אותם וגם מבחינת המערכת בה הם נמצאים.