חוקרים מצאו כי שיעוריהן של התאבדויות ונט

חוקרים מצאו כי שיעוריהן של התאבדויות ונטיות אובדניות בקרב בני נוער לסביות, הומואים, טרנסגנדרים, ביסקסואלים וקווירים גבוהים יחסית בקרב כלל האוכלוסייה.בקרב בני נוער להט"בי יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של ניסיונות אובדניים. 

הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים בקרב להט"בים גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את המשתייכים לקהילה הגאה.בנוסף,  נמצא כי בריונות כלפי בני נוער להט"בים הוא גורם התורם להתאבדויות רבות, גם אם לא כל ההתקפות התייחסו באופן ספציפי למיניות או למגדר של המותקפים. לאחר סדרה של התאבדויות בתחילת שנות ה-2000, תשומת לב רבה התמקדה יותר בסוגיות ובגורמים הבסיסיים, במאמץ להפחית את ההתאבדויות בקרב בני הנוער הלהטב"ים.                                                                                         מחקר של "פרויקט הקבלה המשפחתית" הראה כי "קבלה של ההורים, ואפילו נייטרליות, ביחס לנטייה המינית של הילד" יכולה להוריד את שיעור ההתאבדות. נראה כי שיעורי מקרי אובדנות וניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער הטרוסקסואלים הם דומים, פחות או יותר, כמו אצל בני-נוער בעלי נטיות חד-מיניות שאינם מגדירים עצמם כלהט"בים.

מחקרה של קייטלין רייאן, עובדת סוציאלית קלינית באוניברסיטת סן-פרנסיסקו SFSU, היה המחקר הראשון שנערך אודות ההשפעה של קבלת ודחייה של בני נוער להט"בים מצד משפחותיהם על בריאותם, בריאותם הנפשית ורווחתם של בני נוער אלו, לרבות התאבדויות, HIV/איידס ונטישה. מחקרה מראה כי עבור בני נוער להט"בים "שחווים רמות גבוהות של דחייה מצד משפחותיהם במהלך גיל ההתבגרות בהשוואה לאותם צעירים שחוו דחייה מועטה מצד הוריהם או לא חוו דחייה כלל הסיכוי שינסו להתאבד גדול פי 8, הסיכוי שיחוו דיכאון גדול פי 6, הסיכוי שישתמשו בסמים אסורים גדול פי 3 והסיכוי שידבקו ב-HIV או מחלות מין גדול פי 3" עד שהם מגיעים לשנות העשרים לחייהם. 

המרכז למניעת התאבדויות שילב מספר מחקרים יחדיו, ועל פיהם העריך כי בין 5 ל-10 אחוזים מבני הנוער הלהט"בים, בהתאם לקבוצות גיל ומין, ניסו להתאבד - שיעור הגבוה פי 1.5 עד 3 בקרב נוער הטרוסקסואלי. על פי מחקר של ממשלת ארצות הברית, שכותרתו Report of the Secretarys Task Force on Youth Suicide, שפורסם ב-1989, בני נוער להט"בים נוטים פי ארבעה יותר להתאבד מאשר צעירים אחרים. השכיחות גבוהה יותר של מחשבות אובדניות ושל בעיות בריאות הנפש בקרב בני נוער להט"בי, בהשוואה לבני-גילם ההטרוסקסואליים, מיוחסת ללחץ מיעוטים Minority Stress. "יותר מ-34.000 בני אדם מתים כתוצאה מהתאבדות בכל שנה", מה שהופך אותו ל-"גורם השלישי למוות בקרב בני 15 עד 24, כאשר בני נוער להט"בי מנסים להתאבד עד פי ארבעה יותר מאשר בני-גילם ההטרוסקסואלים". לא ניתן לדעת את שיעור ההתאבדות המדויק של בני הנוער הלהט"בים, כי מיעוטים מיניים ומיעוטים מגדריים לעיתים קרובות אינם גלויים ואפילו לא תמיד ידועים לנערים עצמם, במיוחד בקבוצת גיל זו.

מצבם הבריאותי של אנשים בעלי רגישות גבוהה יהיה מעל מהממוצע בסביבות תומכות מאוד, ומתחת לממוצע בסביבות עוינות ואלימות. מודל זה עשוי לעזור להסביר את הבעיות הבריאותיות הייחודיות אשר משפיעות על להט"בים, לרבות המקרים הרבים של ניסיונות התאבדות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. עבור בני נוער בגיל ההתבגרות, הסביבות החברתיות הרלוונטיות ביותר הן המשפחה, השכונה ובית הספר. בריונות נוער - הנפוצה ביותר בקרב צעירים המשתייכים למיעוטים מיניים - היא לחץ מתמשך שעלול להגביר את הסיכון להתאבדות, על פי מודל רגישות-דחק. 

בנוסף, מעל לרבע מבני הנוער הטרנסג'נדרים דיווחו על היסטוריה של לפחות ניסיון אובדני אחד, ובכ-40% מהם נמצאה היסטוריה של התנהגויות פגיעה עצמית. בני נוער טרנסגנדרים מצויים בסיכון מוגבר לניסיונות אובדניים ולהתנהגויות של פגיעה עצמית.

התנהגות אובדנית של בני נוער להט"ב קורית בהיקף ובחומרה גבוהים יותר בהשוואה לנוער מאוכלוסיה הכללית ובהשוואה לנוער במצוקה. בספרות המקצועית מעריכים כי בערך כ 22 אחוזים מבני נוער להט"ב מבצעים ניסיון אובדני .נתוני הסקר הנוכחי נמצאים בקצה העליון של טווח זה.

בקרב בני נוער להט"ב מצאנו פוטנציאל לסיכון אובדני יותר גבוה בקרב:                                                                               בני נוער בכיתות י"א ו- י"ב                                                                                                                                                    בני נוער מרקע מסורתי או דתי                                                                                                                                 בני נוער עם תפיסה מגדרית יותר נשית 

רמת הסיכון של בני נוער להט"ב מחייבת למצוא דרכים לשלבה בתוכנית הלאומית למניעת אובדנות. כאשר חבר/ה חושבים לפגוע בעצמם ,בקרב בני נוער להט"ב יש מודעות לתגובות מומלצות . עם זאת ,בהשוואה לנתוני הפיילוט שיעור גבוה יחסית מדווח על תגובות לא מומלצות (אי שיתוף מבוגר ושמירה בסוד.) .                                                                                               הגורמים העיקריים אליהם אפשר לפנות או פונים בעת מצוקה הינם בעל מקצוע בבית הספר ו/או באגודת להט"ב המדריך העובד עם בני הנוער ,חבר/ה טובים ובני משפחה.

במטרה להתמודד עם שיעורי האובדנות הגואים ועולים בקרב בני נוער להטבי חשוב לפעול במספר אמצעים: ראשית, יש לבצע הכשרות מקצועיות בנושא לבעלי תפקידים באגודת להט"ב . שנית, פיתוח וקיום  תכניות מניעה לבני הנוער עצמם תוך הדגשת קווים חמים, סימנים מקדימים ,כמו גם, שילוב מבוגר  /בעל מקצוע בעת מצוקה, ומתן השתלמות שומרי הסף , להורים להם ילדים להט"ב  ולבסוף, מומלץ לבצע מחקר מקיף בקרב בני נוער להט"ב. 

 

 

ראיון:

לאחר ראיון עם שקד מההוסטל בחולון והעמקת הנושא גיליתי כי בהוסטל ישנם צעירים בטווח גילאים 18-25 שהחברה והמשפחות שלהם לא מקבלות אותם או משפחות פוגעניות. הצעירים ברחו ואף גם סולקו  מבית המוצא. ההוסטל הוא מקום המגורים שלהם ובו עוזרים להם ומכינים אותם לחיים עצמאיים. בנוסף, הצעירים מקבלים עזרה וטיפולים רגשיים. הופתעתי לגלות כי ישנם חברים מהלהט"ב אשר  נכנסים לדיכאון וקשיים נפשיים. 

מיקרואגרסיות, תוקפנות המופנית כלפיהם מהסביבה,השפעה של הסביבה, תחושת שונות וחריגות משפיעים על מצבם הנפשי והרגשי ולרוב הם בוחרים בנתיב של התאבדות ומוות.

 שקד שיתף כי אכן נפגש עם עם מקרה של אובדנות, אך ,לשמחתו זה לא קרה פיזית והוא אכן נחשף לסיפורים של ילדים אשר רואים במוות פתרון "לבעיה". בנוסף לכך, שקד סיפר שמישהי מההוסטל התאבדה לפני שהוא הגיע להוסטל. כאיש מקצוע וכחבר הלהט"ב סיפר שזה מטלטל כל פעם מחדש הפגישה עם צעיר בידיעה שמחשבותיו הן מוות וכן סיפר שחברו הטוב בילדותו היה הומו והוא התאבד מכיוון שהוריו והסביבה לא קיבלו זאת.

 לסיכום, להוסטל מגיעים צעירים שחוו טראומות וילדות לא קלה, שספגו הרבה עלבון וחוסר קבלה מצד הסובבים שלהם, יש אנשים שעברו טראומה ועדיין חיים גם בחיים הבוגרים בחרדות, דיכאון, הצטמצמות וחוסר רצון לצאת החוצה וניתן לראות זאת בטיפול.

 

(אבקש להשאיר את שמו ואת פרטי ההוסטל תחת חיסיון, חוסר פרסום)

יות אובדניות בקרב בני נוער לסביות, הומואים, טרנסגנדרים, ביסקסואלים וקווירים גבוהים יחסית בקרב כלל האוכלוסייה.בקרב בני נוער להט"בי יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של ניסיונות אובדניים. 

הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים בקרב להט"בים גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את המשתייכים לקהילה הגאה.בנוסף,  נמצא כי בריונות כלפי בני נוער להט"בים הוא גורם התורם להתאבדויות רבות, גם אם לא כל ההתקפות התייחסו באופן ספציפי למיניות או למגדר של המותקפים. לאחר סדרה של התאבדויות בתחילת שנות ה-2000, תשומת לב רבה התמקדה יותר בסוגיות ובגורמים הבסיסיים, במאמץ להפחית את ההתאבדויות בקרב בני הנוער הלהטב"ים.                                                                                         מחקר של "פרויקט הקבלה המשפחתית" הראה כי "קבלה של ההורים, ואפילו נייטרליות, ביחס לנטייה המינית של הילד" יכולה להוריד את שיעור ההתאבדות. נראה כי שיעורי מקרי אובדנות וניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער הטרוסקסואלים הם דומים, פחות או יותר, כמו אצל בני-נוער בעלי נטיות חד-מיניות שאינם מגדירים עצמם כלהט"בים.

מחקרה של קייטלין רייאן, עובדת סוציאלית קלינית באוניברסיטת סן-פרנסיסקו SFSU, היה המחקר הראשון שנערך אודות ההשפעה של קבלת ודחייה של בני נוער להט"בים מצד משפחותיהם על בריאותם, בריאותם הנפשית ורווחתם של בני נוער אלו, לרבות התאבדויות, HIV/איידס ונטישה. מחקרה מראה כי עבור בני נוער להט"בים "שחווים רמות גבוהות של דחייה מצד משפחותיהם במהלך גיל ההתבגרות בהשוואה לאותם צעירים שחוו דחייה מועטה מצד הוריהם או לא חוו דחייה כלל הסיכוי שינסו להתאבד גדול פי 8, הסיכוי שיחוו דיכאון גדול פי 6, הסיכוי שישתמשו בסמים אסורים גדול פי 3 והסיכוי שידבקו ב-HIV או מחלות מין גדול פי 3" עד שהם מגיעים לשנות העשרים לחייהם. 

המרכז למניעת התאבדויות שילב מספר מחקרים יחדיו, ועל פיהם העריך כי בין 5 ל-10 אחוזים מבני הנוער הלהט"בים, בהתאם לקבוצות גיל ומין, ניסו להתאבד - שיעור הגבוה פי 1.5 עד 3 בקרב נוער הטרוסקסואלי. על פי מחקר של ממשלת ארצות הברית, שכותרתו Report of the Secretarys Task Force on Youth Suicide, שפורסם ב-1989, בני נוער להט"בים נוטים פי ארבעה יותר להתאבד מאשר צעירים אחרים. השכיחות גבוהה יותר של מחשבות אובדניות ושל בעיות בריאות הנפש בקרב בני נוער להט"בי, בהשוואה לבני-גילם ההטרוסקסואליים, מיוחסת ללחץ מיעוטים Minority Stress. "יותר מ-34.000 בני אדם מתים כתוצאה מהתאבדות בכל שנה", מה שהופך אותו ל-"גורם השלישי למוות בקרב בני 15 עד 24, כאשר בני נוער להט"בי מנסים להתאבד עד פי ארבעה יותר מאשר בני-גילם ההטרוסקסואלים". לא ניתן לדעת את שיעור ההתאבדות המדויק של בני הנוער הלהט"בים, כי מיעוטים מיניים ומיעוטים מגדריים לעיתים קרובות אינם גלויים ואפילו לא תמיד ידועים לנערים עצמם, במיוחד בקבוצת גיל זו.

מצבם הבריאותי של אנשים בעלי רגישות גבוהה יהיה מעל מהממוצע בסביבות תומכות מאוד, ומתחת לממוצע בסביבות עוינות ואלימות. מודל זה עשוי לעזור להסביר את הבעיות הבריאותיות הייחודיות אשר משפיעות על להט"בים, לרבות המקרים הרבים של ניסיונות התאבדות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. עבור בני נוער בגיל ההתבגרות, הסביבות החברתיות הרלוונטיות ביותר הן המשפחה, השכונה ובית הספר. בריונות נוער - הנפוצה ביותר בקרב צעירים המשתייכים למיעוטים מיניים - היא לחץ מתמשך שעלול להגביר את הסיכון להתאבדות, על פי מודל רגישות-דחק. 

בנוסף, מעל לרבע מבני הנוער הטרנסג'נדרים דיווחו על היסטוריה של לפחות ניסיון אובדני אחד, ובכ-40% מהם נמצאה היסטוריה של התנהגויות פגיעה עצמית. בני נוער טרנסגנדרים מצויים בסיכון מוגבר לניסיונות אובדניים ולהתנהגויות של פגיעה עצמית.

התנהגות אובדנית של בני נוער להט"ב קורית בהיקף ובחומרה גבוהים יותר בהשוואה לנוער מאוכלוסיה הכללית ובהשוואה לנוער במצוקה. בספרות המקצועית מעריכים כי בערך כ 22 אחוזים מבני נוער להט"ב מבצעים ניסיון אובדני .נתוני הסקר הנוכחי נמצאים בקצה העליון של טווח זה.

בקרב בני נוער להט"ב מצאנו פוטנציאל לסיכון אובדני יותר גבוה בקרב:  בני נוער בכיתות י"א ו- י"ב                                                                                   בני נוער מרקע מסורתי או דתי' בני נוער עם תפיסה מגדרית יותר נשית. 

רמת הסיכון של בני נוער להט"ב מחייבת למצוא דרכים לשלבה בתוכנית הלאומית למניעת אובדנות. כאשר חבר/ה חושבים לפגוע בעצמם ,בקרב בני נוער להט"ב יש מודעות לתגובות מומלצות . עם זאת ,בהשוואה לנתוני הפיילוט שיעור גבוה יחסית מדווח על תגובות לא מומלצות (אי שיתוף מבוגר ושמירה בסוד.) .

הגורמים העיקריים אליהם אפשר לפנות או פונים בעת מצוקה הינם בעל מקצוע בבית הספר ו/או באגודת להט"ב המדריך העובד עם בני הנוער ,חבר/ה טובים ובני משפחה.

במטרה להתמודד עם שיעורי האובדנות הגואים ועולים בקרב בני נוער להטבי חשוב לפעול במספר אמצעים: ראשית, יש לבצע הכשרות מקצועיות בנושא לבעלי תפקידים באגודת להט"ב . שנית, פיתוח וקיום  תכניות מניעה לבני הנוער עצמם תוך הדגשת קווים חמים, סימנים מקדימים ,כמו גם, שילוב מבוגר  /בעל מקצוע בעת מצוקה, ומתן השתלמות שומרי הסף , להורים להם ילדים להט"ב  ולבסוף, מומלץ לבצע מחקר מקיף בקרב בני נוער להט"ב. 

 

 

ראיון:

לאחר ראיון עם שקד מההוסטל בחולון והעמקת הנושא גיליתי כי בהוסטל ישנם צעירים בטווח גילאים 18-25 שהחברה והמשפחות שלהם לא מקבלות אותם או משפחות פוגעניות. הצעירים ברחו ואף גם סולקו  מבית המוצא. ההוסטל הוא מקום המגורים שלהם ובו עוזרים להם ומכינים אותם לחיים עצמאיים. בנוסף, הצעירים מקבלים עזרה וטיפולים רגשיים. הופתעתי לגלות כי ישנם חברים מהלהט"ב אשר  נכנסים לדיכאון וקשיים נפשיים. 

מיקרואגרסיות, תוקפנות המופנית כלפיהם מהסביבה,השפעה של הסביבה, תחושת שונות וחריגות משפיעים על מצבם הנפשי והרגשי ולרוב הם בוחרים בנתיב של התאבדות ומוות.

 שקד שיתף כי אכן נפגש עם עם מקרה של אובדנות, אך ,לשמחתו זה לא קרה פיזית והוא אכן נחשף לסיפורים של ילדים אשר רואים במוות פתרון "לבעיה". בנוסף לכך, שקד סיפר שמישהי מההוסטל התאבדה לפני שהוא הגיע להוסטל. כאיש מקצוע וכחבר הלהט"ב סיפר שזה מטלטל כל פעם מחדש הפגישה עם צעיר בידיעה שמחשבותיו הן מוות וכן סיפר שחברו הטוב בילדותו היה הומו והוא התאבד מכיוון שהוריו והסביבה לא קיבלו זאת.

 לסיכום, להוסטל מגיעים צעירים שחוו טראומות וילדות לא קלה, שספגו הרבה עלבון וחוסר קבלה מצד הסובבים שלהם, יש אנשים שעברו טראומה ועדיין חיים גם בחיים הבוגרים בחרדות, דיכאון, הצטמצמות וחוסר רצון לצאת החוצה וניתן לראות זאת בטיפול.

 

(אבקש להשאיר את שמו ואת פרטי ההוסטל תחת חיסיון, חוסר פרסום)